חברות בלתי-צפויה

יונ 19, 2017
Elana Kaminka

מאת אביאלה וולטמן

חיבור בין אנשים הוא דבר שניתן לחזות – אנו בוחרים להתיידד עם אנשים שדומים לנו. החברים שלי בדרך כלל באים מרקע כמו שלי, יש לנו אותם תחומי עניין, או שאנחנו פשוט גרים באותו מקום. עם זאת, לפעמים חיבור בין אנשים יכול לגבור על כל אלה, ואנו מוצאים את עצמנו מתחברים לאנשים שלעולם לא חשבנו שנוכל להתחבר אליהם.

בזמן שהותי ועבודתי בנפאל ראיתי את זה קורה לעיתים קרובות. היו לי הרבה חברים נפאליים שדיברו אנגלית שוטפת, אבל מצאתי את עצמי מתחברת בדרך שונה מאוד דווקא לאנשים שבקושי דיברו אנגלית. במהלך תקופת ההתמחות שלי, גרתי בדאהו (Dahu), כפר קטן במזרח נפאל. לא כל כך ידעתי לדבר את השפה הנפאלית, יכולתי להחזיק שיחות בסיסיות ביותר. רוב חברי הקהילה בדאהו ידעו אנגלית מאוד מצומצמת, רק כמה מילים. המכשול הזה הדאיג אותי, אבל הייתי נחושה להתגבר עליו.

הייתה אישה אחת שפגשתי בכפר – אמאר מאיה. כשאני חושבת על הזמן שהייתי בנפאל, היא אחד האנשים שאני מרגישה שעיצבו את החוויה שלי, אפילו שהייתה בינינו תקשורת מילולית מעטה ביותר. הייתי הולכת לביתה ושותה עימה תה, וכך למדתי כיצד אפשר רק לשבת ולחייך, לצחוק, ליצור קשר עין, וכמובן להרגיש מאוד מובכת כשאני מנסה לדבר בנפאלית המשובשת שלי. לא היה לחץ לקיים שיחה מעמיקה, לא היה לחץ להרשים אחת את השניה. היו לנו רק כמה מילים להשתמש בהן ואת השאר השלימו שפת הגוף והבעות הפנים, ומעבר לכך אהבה וכבוד הדדיים שרכשנו אחת לשניה.

Amar Maya, a resident of Dahu, Ramechhap

אמאר מאיה, תושבת דאהו, רמיצ'אפ

כשהוריי באו לבקר אותי בנפאל בתקופת ההתמחות, הם שהו איתי בדאהו כמה ימים. הכרתי בין אמא שלי לאמאר מאיה, וגם הן התחברו באופן מידי. אמאר מאיה ואני יכולנו לקיים שיחות ממש מצומצמות, אבל אמא שלי ידעה רק מילה אחת בנפאלית – "נמסטה", שמשמעותה "שלום" וגם "אני משתחווה לישות האלוהית שבך". בדרך כלשהי, המילה היחידה הזו, בליווי תנועת הידיים המורמות אל החזה כבתפילה, הספיקו. אמא שלי – אישה יהודייה, ישראלית, אמריקאית ואורבנית, ואמאר מאיה – אישה כפרתי, הינדית נפאלית, מקהילת הניוארים, התחברו ותקשרו דרך מילה אחת בנפאלית וחיוך. אולי היה זה בזכות האהבה ששתיהן חשו כלפיי? אולי הייתה זו העובדה ששתיהן נשים? אימהות? אחיות ?

מעבר לכל מכשולי השפה, תרבות, דת ומעמד סוציו-אקונומי, שתי הנשים האלו שאני אוהבת יצרו קשר בלתי צפוי. במשך הימים הבאים, בכל פעם שהן ראו אחת את השניה הן עצרו ואמרו "נמסטה", חייכו אחת לשניה וביקשו ממני לתרגם קצת עבורן. אמא שלי עזרה לה בשדות והתפעלה מהדרך בה היא נושאת את היבול בסל על גבה.

כשחזרתי לנפאל כשנה לאחר מכן וראיתי את אמאר מאיה, היא נזכרה באמא שלי וחיוך ענק עלה על פניה כשסיפרתי לה שאמא שלי שולחת לה אהבה מארה"ב. בכל פעם שחזרתי לדאהו לביקור, אמא שלי תמיד שאלה מה שלומה של אמאר מאיה, וביקשה ממני למסור לה "נמסטה".

האם אני יכולה להגיד שאחרי שנתיים בנפאל אני מבינה מה אפשר לי להתחבר לאמאר מאיה? אולי. חייתי איתה בקהילה כמעט שנה, למדתי על התרבות שלה וניסיתי ללמוד את שפתה. האם אני יכולה להבין מדוע אמא שלי, שביקרה לזמן קצר בנפאל, מישהי שבקושי הבינה את התרבות, הדת או השפה, התחברה אליה? אני לא בטוחה. כל מה שאני יכולה להגיד זה שחיבור אנושי יכול להיות דבר בלתי-צפוי, ושאולי אנחנו צריכים להסתכל קצת החוצה מהמעגלים הקרובים אלינו, כי האנשים שאנחנו יכולים לפגוש שם אולי יוכלו ללמד אותנו הרבה יותר כל העולם, ועל עצמנו.

 

No comments

You must be logged in to post a comment.